חג החבצלות מקורו בחירותם המחודשת של תושבי נולה שנלקחו כבני ערובה על ידי הברברים בין השנים 409 ל-410 לספירה. הודות להתערבותו של הבישוף פאולינו. עם זאת, לגבי מקורות החג קיימות דעות שונות, ביניהן זו הקובעת כי חג החג מקורו בהפיכתו של טקס פגאני לפיו עצים גדולים, מעוטרים בסמלים שונים, נישאו בתהלוכה. כוח מגן, עם הופעת הנצרות העצים הללו הוסרו מהמשמעות הפגאנית, והוסיפו תמונות קדושות וקדושים. אנשי נולה עדיין מודעים היטב לשורשים האותנטיים של הפסטיבל הזה, מצליחים לשמר לאורך זמן את האוויר הצוהל והצוהל האופייני לפסטיבל המקורי, גם היום הפסטיבל הוא רגע של אמונה ופולקלור בו זמנית. האגדה מספרת שבשנת 431, אנשי נולה קיבלו את פני הבישוף פאולינו בשובו עם פרחים, חבצלות, וכי המאמינים ליוו אותו לבישוף, מלווים אותו בדגלים של גילדות האומנויות והמלאכה. הפסטיבל מתקיים ביום ראשון שלאחר ה-22 ביוני בכל שנה, 8 המגדלים הרוקדים צועדים ברחובות העיר בתהלוכה לפי הזמנה מדויקת. האובליסקים מקבלים את שמם של הגילדות העתיקות של אומנויות ומלאכות, בסדר ההיסטורי הירקן, סלומייר, בטוליירה, פנטייר, בקאיו, קלזולה, פאברו וסארטו. לאובליסקים מתווסף מבנה תחתון בצורת סירה, המסמל את החזרה למולדתו סן פאולינו.במאה ה-19, קונסטרוקציות עץ אלו, המכונות "חבצלות", קיבלו את גובהן הנוכחי של 25 מטרים עם בסיס מעוקב של כשלושה מטרים לכל צד, למשקל כולל של למעלה מעשרים וחמש קוינטלים. האלמנט התומך הוא ה"בורדה", ציר מרכזי עליו מפרקים את כל המבנה. ה"חבית" וה"בארט" (בנפוליטנית varre ו- varritielli) הם לוחות העץ שדרכם מורם הג'יליו ומתמרן על הכתפיים על ידי עובדי התחבורה. אלה מקבלים את השם "קולאטורי" (בעריסה נפוליטנית), שם שכנראה נובע מהתנועה המתנודדת המופקת בדומה לפעולת הנדנוד. סט העריסות, בדרך כלל 128, מקבל את השם של "פרנזה".החבצלות מעוטרות על ידי אומנים מקומיים בעיטורים מעיסת נייר, טיח או חומרים אחרים לפי נושאים דתיים, היסטוריים או אקטואליים. הם מחדשים מסורת ניתנת לזיהוי בבירור מאז העשורים האחרונים של המאה ה-19, שמרחיבה את השורשים ההיסטוריים שניתן לזהות בעיטורים האדריכליים הבארוקיים של לצ'ה, ולכן מייצגת צורה של מכונת קול כתף.כל החבצלות והסירה מועברים ביום ראשון בבוקר לפיאצה דואומו, שם הם יקבלו את ברכת הבישוף, ואז ייצאו שוב לאחר עצירה של כמה שעות כדי לצעוד במסלול ההיסטורי של מרכז העיר.
